<h1>ארחות חיים הלכ' מילה סימן ז'</h1>
<h2>דף קלז:</h2>
ואותן בני אדם העומדים שם כשהאב מברך להכניסו אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ומכאן הביא ראיה הר"מ נ"ע שצריכין כל הקהל לעמוד כשמלין התינוק ועוד הביא ראיה מן הפסוק שנא' ויעמוד כל העם בברית והוא היה נוהג לעמוד על רגליו. ואם אין שם אבי הבן העומדים שם מברכין להכניסו ויש מי שהורה שבית דין מברכין אותה לפי שהן חייבין למולו אם אין האב בעיר או אפילו הוא בעיר ונתעצל עליהם למולו. וכן נמי כתב הר"ף ז"ל שכשאין האב בעיר מעמידין ב"ר של שלשה. והגדול שבהם מברך להכניסו מיהו הגו שהסנדק מברך אותה ושמא היינו טעמא הוי [משום דהוי] כשליח ב"ד וצ"ע בס"ג. וכן נמי כתב הראב"ד ז"ל. והרמב"ם ז"ל כתב שאם אין שם אביו שאין אחרים מברכין ברכה זו. וכן נמי כתב רבי יהודאי גאון ז"ל שאין מברך ברכה זו כי אם אבי הבן. אבל אם אבי הבן שם הוא מברך אותה אחר המילה קודם הפריעה הואיל ואמרי מל ולא פרע כאלו לא מל עובר לעשייתן מקרי ואין לחוש שמא יבא ברכה לבטלה כי אחר שהתחיל באמת לא ימלך מלגמור. וארז"ל אם נתעצל האב עובר בכל יום בעשה. ומיהו ב"ד חייבין למולו. וכן אם אין אביו בעיר ונתעצלו ב"ד עוברין בעשה. וכשיגדל הוא חייב למול את עצמו ואם לא מל חייב כרת.
והמל בן חברו מברך קודם שימול בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה. ומוהל ואחר כך מברך האב להכניסו כי מאחר שאינו מוהל אלא ע"י שליח אין לו לברך ברכה זו עד אחר המילה שמא לא ימול זה המוהל ונמצא שבירך לבטלה כך כתב ה"ר דוד ב"ר לוי ז"ל וכן נמי פסק ה"ב ה"ג בשם רב [שר] שלום ריש מתיבתא. וכן נהגו בשתי ישיבות חדא שמא תתקלקל המילה ולא דמי לשחיטה ושופר דבידו הוא אבל המילה שהוא ביד אחר מי יימר דמקיים ליה. הילכך לאחר המילה עדיף. וכן נמי פסק הר"ף ז"ל וביאר עוד דאפי' כשהאב מוהל לא יברך עד אחר המילה דלא שנא. והריא"ף ז"ל כתב בתשובה שצריך לברך אותה קודם המילה וה"ה ברכת אירוסין קודם הקידושין לפי שכל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן ואם בירך לאחר שמל אם לא פרע עדין מותר משום דארז"ל מל ולא פרע כאלו לא מל עכ"ל. כתב הר"ף ז"ל מעשה באדם אחד שנתן בנו למוהל למולו ובא מוהל אחר וקדמו ובא לפני ר"ת ופטרו משום דלית בה חסרון כיס ולא מגבינן קנסא בבבל. וה"ה אם נקרא לתורה וקדמו אחר.
וסדר המילה כך הוא להיות כורת ופורע ומוצץ ואחר כך לתת אספלני' או רטייה. ואחר כך מוזגין לו כוס יין ומברך אבי הבן או המוהל או אחד מן העומדים שם ועכשו נהגו להיות המוהל מברך וזה נוסח הברכה שיברך בא"י אמ"ה בפ"ה בא"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן חוק בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש על כן בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שרידו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית. כתב רב שר שלום גאון ז"ל בתשובה וי"א צוה ואנו אומרים כמו שהיא אמורה בתלמוד אל חי וקיים יהא חלקנו להציל ידידות שארנו וג'. אלהינו ואלהי אבותינו קיים את הילד הזה לאביו ולאמו ויקרא שמו פלוני. ישמח האב ביוצא חלציו ותגל האם בפרי בטנה. נאמ' ישמח האיש ותגל האשה. וכו'. ואם מתה האם קודם הברית מילה יאמר ותגל האם בגן עדן עדנה. ואם מת האב קודם הברית מילה יאמר ישמח האב בגן עדן עדנו. ולא ידלגם כי מצאנו לשון שמחה וגילה אחר המיתה אברהם יגל יצחק ירנן ישמח משה. וכל זה לקיים אמונת השארות הנפש ותחיית המתים. ונא' ואעבור עליך וגו' ויש מקומות שאומרים יהא כאח לשבעה וכאב לשמונה. ובמדרש תילים במזמור ששי אמר ר' זעירא שיחת כל ישראל תורה היא יהא כאח לשבעה וכאב לשמונה. אמ' ר' יהושע בן לוי זה אברהם שהוא אב ליצחק ולישמעאל ולבני קטורה. אח לשבעה זה יצחק שהוא אח לישמעאל ובני קטורה. (ר') שמואל אומר זה ישי שהוא אב לשמונה ואח לשבעה זה דוד שהוא לשבעה ע"כ. ונהגו לתת מן היין בפיו של קטן הנמול כשמגיעין לומר בדמייך חיי. ויש מקומות שאומ' בסוף בפ"ה ובסוף הברכה. ובאותה טעימה שמטעימין התינוק היין סומכין שלא לטעום המוהל כלל מן הכוס אבל משגרין אותו לאם התינוק שכיון שנאמר עליו שירה ובקש הצבור רחמים על התינוק ועל אמו כמו שאומר ישמח אביך ואמך. ואמו חולה היא וצריכה רחמים ורפואה לכך שותה מן הכוס.
פי' ברכת המילה. ידיד מבטן זה יצחק שהיה ידידו של הב"ה ונתקדש בבטן שהיתה הורתו ולידתו בקדושה שהרי היה אברהם אביו נמול כשבא המלאך לבשר את שרה מה שלא היה כן כשנולד ישמעאל. וסימן לדבר ואת בריתי אקים את יצחק אקים נוטריקון א'שר ק'דש י'ידיד מ'בטן. ובעל הערוך ז"ל בשם ר' שרירא ובנו גאונים ז"ל כתב זה יעקב דכתיב ואהב את יעקב והוא היה מקודש מן הבטן דכתיב ורב יעבוד צעיר. וחתימת צאצאים באות ברית קדש לא נמצא באברהם ולא ביצחק אלא ביעקב. חק בשארו שם זו המילה שנתנה בבשר לחק עולם. ד"א חק בשארו שם לשון מותר ושארית כלומר שנתנה המילה כדי להסיר מותר האדם (ויתרונו) שהערלה מותר באדם. צוה להציל וכו' כמו שכתוב גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ישראל בעלי ברית ניצולין מדינה של גהינם בזכות אברהם מלבד הבא על הגויה והמושך (על) ערלתו לפיכך אנו פורעין המילה שלא יאכל [יהא יכול] האדם למשך אותה. ולפיכך קדשו המקום באותו אבר כדי שיפרוש אדם מן הניאוף כי כל עשרת הדברות בכלל לא תנאף. ובמילת הגרים אין בה להציל ידידות שארנו משחת. לפי שזאת המילה (כגון) [כנגד] מילת אברהם והוא לא מל כדי להנצל משחת כי נשמתו קשורה תחת כסא הכבוד ולא נמול אלא לקיים את העולם ולחתום את בניו באות ברית קדש.
